ארז פלקסר - אתר הנצחה - ספר אורחים
רנ תקלדה

םיחרוא רפס

דודה אביבה
14/11/2013

פגישה עם אלוהים.
היום יום הולדתו של ארז. והוא כבר כל כך רחוק מאתנו וכל כך קרוב אל האלוהים. הוא הבין הכל מוקדם מידי והוא מפזר מחכמתו היום ומדריך רבים מבני האדם. ואני כל כך עצובה שהוא איננו כאן להאיר לנו משהו ממנו. לחבק את מירב , את אורי ואת כל משפחתו ולשמח אותנו.


"הכנס" אמר אלוהים, "אז אתה רוצה לראיין אותי ?"
"אם יש לך זמן עבורי" עניתי.
אלוהים חייך וענה:
"זמני הוא הנצח, ויש לי זמן לכל דבר. מה היה בדעתך לשאול אותי ?"
אלוהים לקח את ידיי בידיו וישבנו בשקט זמן מה, ואז שאלתי :
"כהורה, מהם השיעורים שהיית רוצה שנלמד?"
ואלוהים ענה עם חיוך :
"שתלמדו שהדברים שיקרים בחיים אינם הדברים השייכים לכם אלא האנשים האהובים עליכם.
שתלמדו שהאדם העשיר אינו זה שיש לו הכי הרבה, אלא זה שצריך הכי מעט
שתלמדו שלוקח דקות ספורות לפגוע באדם אהוב ושנים רבות לרפא פגיעות אלה.שתלמדו שישנם אנשים האוהבים אותכם עד מאוד ,אולם אינם יודעים כיצד להביע את רגשותיהם.
שתלמדו ששני אנשים יכולים להתבונן באותו דבר ולראותו שונה בתכלית.
שתלמדו שחבר אמיתי הוא זה שיודע הכל אודותיכם ואוהב אתכם למרות ובזכות הכל.

מיק
11/11/2013

10 נובמבר 2013

ארז

אני מכניס היום דברים אשר כתבתי לפני חדשים רבים לאתר הזכרון שלך . לא היה בכוחותי הנפשיים לעשות זאת בעבר . היום , ארבעה ימים לפני יום הולדתך אני מרגיש שאני יכל לעשות זאת.

בעבר דיברנו פעם בשבוע כאשר היית מגיע עם מירב ( ואח"כ גם עם אורי המתוק ) אלינו לארוחת יום השישי. היום אנו מדברים יום יום – לפחות שלש ארבע פעמים ביום.

בעבר לחצנו יד וטפחנו על השכם לאמירת שלום וחיבקתי אותך רק בחתונה. היום אני מחבק אותך יום יום בדמיון , לפעמים בחיבוק הכרית לפני השינה , וכאשר אני מחבק חזק את אורי אני מחבק גם אותך .

בעבר התפעלתי מחכמתך , מהיותך אדם טוב, מצניעותך ומכשרונותיך הגדולים ומאהבתך הגדולה למירב אורי וסילי . היום אני מושפע עמוקות מתכונותיך והשתניתי על ידך . אתה היית אדם סגור ובמידה רבה נפתחת בזכות מירבוש. אתה פתחת אותי לרגשות שמעולם לא חוויתי ולא היעזתי לחוות. מעולם לא ידעתי כאב כה גדול מה הוא כפי שידעתי מאז האסון הנורא. אולם עם הזמן למדתי שהכאב אותו אני חווה יום יום מוכיח לעצמי שאני אוהב אותך ואת מירבוש ואת אורי ואת אביבה ואת אורן ואת אלון ואת אלה ועוד ועוד ונהייתי אדם טוב משהייתי. ועל כן לא אוותר על הכאב הזה לעולם.

חזרתי לצייר – ואני מצייר טוב מתמיד. חזרתי לעבוד ואני פורה מתמיד. זה משום שאתה לצידי בכל רגע וכואב לי וטוב לי בו זמנית בכל רגע.

ביום שישי הקרוב נפגש כלנו עם משפחותינו וחבריך הכל כך טובים בכרמל ונתחיל במסורת טיול יום ההולדת. אינך מתאר כמה כוחות אתה מעניק לי במפגש זה. ואינך מתאר כמה כוחות מעניקים לי מירבוש ואורי הקטן כאשר אני אתם. וכמה כוחות מעניקים לי ניצה והילדים ואביבה והאחים הכואבים כל כך. כל הנשמות האוהבות מתחברות ואין זה משנה באיזו עיר נמצאות או האם למעלה בשמיים או למטה על הארץ.
ארז , עוד נדבר בלי סוף. בינתיים הנה מה שרציתי לספר ולומר לפני חדשים רבים.


ארוחת ימי שישי בערב אצל סבתא ניצה וסבא מיק :

במשך שנים בימי שישי בערב נהגנו להפגש לארוחה חגיגית בביתנו: עידית, אודי והילדים מתן ושלי , וכמובן מירב וארז והכלבה סילי ואורי הקטן והמתוק לאחר לידתו. לאחר מכן הצטרפו רון ומרתה ואיתן ועיינה הקטנים עם שובם מאנגליה. זו הייתה הדרך להבטיח מפגש קבוע בין כל בני המשפחה.
הגעתו של ארז הייתה חוויה מיוחדת למתן ולשלי מן הרגע הראשון ואח"כ לאיתן ועיינה. ארז תמיד מצא בן רגע דרך לשעשע אותם ולאתגר אותם. בין אם בפעלולי ידיים , פעלולי כדורים , בהנפתם לשמיים או בחידות. מתי יגיע דוד ארז? מתי יגיע דוד ארז ? שאלו הילדים שוב ושוב. הוא אהב אותם מאד והם אהבו אותו מאד.
ארז תמיד הגיע מחוייך. בחדשים האחרונים היה מגיע כאשר אורי הקטן יושב במנשא על בטנו. החיוך היה נסוך על פניו מאוזן לאוזן.
לאחר המשחקים עם הילדים נגשנו כלנו לארוחה. ארז ישב במקום קבוע על יד מירבוש מימינה , ומתן בפינה מימינו. ארז אהב מאד את התבשילים שניצה הכינה. השיחה על התבשילים הייתה קולחת וההכרות של ארז עם בישול , רטבים , תבלינים היתה מקצועית ובולטת.
מירב ועידית בדרך כלל הובילו את השיחות בנושאים רבים. ארז לא דבר הרבה אולם נוכחותו ליד השולחן הייתה חזקה ומאד בולטת ותמיד נוצרה אצלי הרגשה שארז דבר הרבה מאד. המעט שאמר היה נכון וחכם והשאיר רושם רב.
נושאי השיחה היו מגוונים מאד: על חברים , על חינוך ילדים , על גזענות בארץ, על המצב בארץ , על רחוב באזל שם גרו ארז ומירב , ולפעמים על חידות שארז הציג. ארז אהב להציג חידות מענינות לילדים ולמבוגרים. מארז הבנתי לראשונה את פתרונה של חידה מפורסמת שאת פתרונה לא הבנתי במשך שלושים שנה.
ארז שאל את כלנו: ישנן שלש דלתות ומאחורי דלת אחת יש אוצר. אם ננחש מאחורי איזו דלת נמצא האוצר נקבל אותו. אנו מנחשים – נניח דלת מספר 1 . כעת מותר לשנות את דעתנו ולנחש מחדש. האם כדאי להחליף את הניחוש או שאין זה משנה מה ננחש שוב ? ובכן – כולנו אמרנו שאין זה משנה - זה מובן מאליו...... ארז הסביר לנו בצורה כל כך פשוטה , הגיונית ומשכנעת שכדאי להחליף את הניחוש!!
הויכוח סביב הנושא ארך כחצי שעה . הנימוק שלו היה יפה ונקי. ואני אמרתי לעצמי בליבי : הבחור כל כך חכם ! והוא הסביר את הפתרון בסבלנות ובשמחה – איזה כיף היה לדבר אתו. היינו יושבים ליד השולחן כשעה ופשוט היה כיף לכלם.
כאשר הגיע שלב פינוי הכלים , לקראת הבאת הקינוח , מי אם לא ארז היה הראשון לקום ולעזור לסלק את הכלים .
בשלב זה שאלתי מי רוצה קפה טורקי מורתח עם הל ? ארז ואודי מאד אהבו את הקפה שהכנתי. הם תמיד רצו והיה לי הכבוד והאושר למלא את התפקיד הקבוע להכין שלש כוסות קפה טעים. כל כך אהבתי להגיש את הקפה ולשמוע שהוא טעים. והיום איני יכול להגיש קפה לארז ביום השישי. חזרתי להגיש קפה לאורחים אולם לטעמו הנפלא התווסף דבר שלא ידעתי שקיים בקפה : כאב . והיום , אני מגלה שקפה טעים עם כאב הוא הרבה מעבר לקפה .

לאחר הארוחה התיישב ארז על הספה אשר מול הטלויזיה וקרא עתון תוך כדי שתיית הקפה. בתחילה היה מעיין בחידת " כפל לשון " . ניצה ואני הקדשנו את השעות שלאחר קניית העיתון בניסיונות לפתור את החידה . לעתים נדרשו שעתיים ולעתים לא פתרנו את החידה. ארז היה מציץ בחידה ותוך 30 שניות היה מודיע שיש לו את הפתרון גם במקרים הקשים ביותר. בדרך כלל מירב ועידית וניצה ואודי הצטרפו וצפו בתכנית טלויזיה. לעיתים תפסתי שיחה עם ארז. הוא לא היה דברן ואני יזמתי את השיחות. שאלתי אותו פעמים רבות על המחקר שלו באוניברסיטה. הוא תמיד סיפר לי והסביר לי בסבלנות רבה פרטים שונים על המחקר , אולם בצניעותו הרבה מעולם לא סיפר על מקומו האישי החשוב במחקר. ידעתי שארז עובד על דברים מורכבים ביותר וארז הפגין הבנה מאד עמוקה בפיסיקה .
לעתים הייתי מספר לו על פיתוח מוצר אשר אני היזם שלו. יום אחד סיפרתי לו על מנוע אשר מזיז מוט במוצר ואשר איננו בטוחים מה אורך המהלך שלו . ארז קם מן הספה שליד הטלויזיה , הלך למטבח והחל לפתח נוסחה לחישוב המהלך. הוא התמיד בחישובים כשעה , מבלי לוותר. אמרתי לעצמי: הוי , מסכן- אני "דופק" לו את ארוחת ערב שבת בחישובים קשים. אחרי שעה הנוסחה הייתה מוכנה ועל פני ארז חיוך גדול. הדף עם פיתוח הנוסחה נמצא אצלי מוצג בחדר עבודתי למזכרת .

באחד מערבי שישי סיפרתי לארז ששמתי לב שכאשר מלטשים קיר האבק תמיד מגיע לאותו מרחק – בערך מטר. התחלנו לדון בסיבה והבנו אותה באפן כללי. ואז ארז התיישב ופיתח נוסחה מדויקת לחישוב גודל ענן האבק בשעת ליטוש. שוב אמרתי בליבי: הוא גם חכם וגם מדייק בפרטים.

לא דברתי עם ארז רק על פיסיקה. סיפרתי לו רבות על שיטת "פלדנקרייז" אשר עזרה לי להתגבר על כאבי פרקים. הנושא ענין אותו – הוא התענין בכל דבר ייחודי. וגם דיברנו על הקשר בין שיטת פלדנקרייז לציור. סיפרתי לארז שאני מצייר עצמים ודמויות מבלי להביט על הנייר ושהתוצאות יפות. באחד מימי שישי ארז ישב ליד השולחן , התבונן במתן בן השמונה וצייר אותו מבלי להביט על הנייר. הציור היה מהמם – זה היה מתן. לאחר מכן מירב סיפרה שארז רוצה ללמוד ציור!

ובכן , במשך מספר שנים ישבנו ניצה ואני כל יום שישי בערב עם ארז ומירב ( ומאוחר יותר עם אורי הקטן ) , עידית ואודי ומתן ושלי , ועם רון ומרתה ואיתן ועיינה עם שובם מאנגליה , וכעת כאשר נשב שוב ביחד יביט ארז עלינו מלמעלה מבלי שנראה אותו. הוא יראה בשמחה ואושר את אורי משחק ומשתובב ולובש בגדים עם התאמת צבעים מושלמת שמכינה מירבוש. הוא יראה את אורי הילד השמח אשר כבר עתה מראה סימני סקרנות וחקרנות של ארז . הוא יזכיר למירב ולכלנו להמשיך בחיים וליצור ולשמוח גם אם הכאב נשאר אתנו.

ארז , כפי שסיפרתי לך , אני שוב מציע קפה בימי שישי ושותה קפה טעים יום יום , והכאב שבקפה הופך אותו להרבה הרבה יותר מקפה.

ארז , אלהים עשה עמי חסד והפגיש אותי אתך דרך מירב. יש לי נכד נהדר שאני כל כך אוהב בזכותך . אין לי הנאה יותר גדולה מאשר לחבק אותו חזק כאשר הראש שלו צמוד חזק לצוואר שלי. באותו רגע אני גם מחבק אותך ואת מירב.

בהמון המון המון אהבה
מיק




אביבה
26/10/2013

ארז יקר שלנו, אורי בן שנה מחייך אלינו מבין התמונות. יודע לא יודע מה קורה.
ואתה? האם אתה יודע? האם אתה רואה?
הקירבה חסרה אל החיים ואל המתים

אביבה
25/09/2013

עוד חג . ערב שמחת תורה . ימים ארוכים של ערבי חג וחג ועוד ועוד וארז איננו.
הוא חסר . בימים של חשבון נפש אני מהרהרת ביני לביני . עדיין שואלת למה? עדיין מסרבת לקבל. כולנו כאן וארז ?
יתכן ובשנה הבאה ,זו שכבר הגיעה אנסה דרך אחרת של התמודדות. אולי יהיה קל יותר.
אוהבת את ארז ומתגעגעת דודה שלו.

אבירם אורי
16/07/2013

טקס הענקת תואר ראשון, מדעים מדויקים, אונ' ת"א, 16.6.13


את ארז הכרתי לראשונה בחיל האויר. ביום הראשון ללימודים שמחתי לראות פנים מוכרות ומאז בילינו יחד את מרבית זמננו במהלך התואר. היינו חלק מחבורה מגובשת של חמישה חברים שלמדו יחד לאורך הסמסטרים ובתקופות המבחנים. היה לנו כיף יחד.

כשהיינו לומדים לְמבחן בדירה של ארז בתל-אביב, הוא בדרך-כלל היה מכין לארוחת צהריים ספגטי בולונז. טעים. אחרי האוכל היה שואל: "מי רוצה שאני אכין לו 'חוויה בדואית אמיתית'?" זה היה הכינוי שלו לקפה שחור מבושל, מוגש בכוסות קטנות, כמו אצל הבדואים. בסוף כל סמסטר היינו נפגשים, חמשתנו עם בנות זוגנו ל"ארוחת סוף סמסטר". אנחנו מתכוונים להמשיך לקיים את המסורת הזו, אבל זה לא אותו הדבר בלי ארז. אני לא בטוח אם ארז היה מודע לכך, אבל לי היתה תכנית שבשלב כלשהו של חיינו יהיה לנו מיזם עסקי משותף.

תמיד נועצתי בו. כשהיה נושא לא מובן בלימודים (והיו לא מעט כאלה), יכולתי לדון בו עם ארז. הוא באמת הבין. דיברנו על אינספור סוגיות שונות בפיסיקה, ברצף של טיעונים לוגיים, כשמחשבותינו מסונכרנות באופן מושלם זה עם זה. הוא הבין אותי גם לפני שסיימתי את המשפט, ויכול היה להשלים את ה"חורים" שהיו בַמהלך המחשבתי שלי. גם בנושאים שבין אדם לרעהו לארז היתה התשובה. מספר פעמים שוחחנו על מצבים שבהם הרגשתי שלא נהגתי נכון, ויחד תִחקרנו את התנהלותי. היתה לו יכולת מדהימה לנהוג באופן שיביא לכך שהדברים יקרו כפי שחפץ, אך מבלי לפגוע באיש, כשכל הצדדים יוצאים מרוצים.

החל מהשנה השניה של התואר הראשון ארז כבר השתתף במחקר פעיל במעבדת מוליכי העל של פרופ' יורם דגן. משה, חברו של ארז מהטייסת ודוקטורנט אצל יורם, הוא האחראי לצירופו של ארז למעבדה. כשיורם שאל אותו מדוע לצרף סטודנט שנה ב' למחקר, משה ענה לו משהו בסגנון של "תאמין לי, אתה רוצה אותו איתך", והוא כמובן צדק. למעשה, בזמן שכולנו עשינו תואר ראשון, ארז עשה גם תואר שני במקביל. אחרי שסיים את התואר הראשון התחיל באופן רשמי את התואר השני באותה המעבדה, אצל יורם, ותרם למחקר במידה רבה.


ארז נהרג לפני כשלושה חודשים, כשמסוק הצפע שלו התרסק מעט דרומית מערבית לקיבוץ רבדים. הוא ונעם רון, הטייס השני במסוק, היו בטיסה בנתיב המסוקים בדרך חזרה לבסיס פלמחים. כחמש דקות לפני הנחיתה המתוכננת בבסיס התפרק להם רוטור הזנב. ככל הנראה הסיבה לתאונה היא סדק בלתי נראה שמקורו בפגיעה חיצונית שקרתה בטיסה אחרת קודמת. מהמצב שאליו הם נקלעו אי אפשר היה להיחלץ. התפתחות התקלה היתה מהירה כל-כך, וחומרתה רבה כל-כך עד שהצוות לא יכול היה למנוע את התוצאה הנוראה הזו.

כל מי שהכיר את ארז אהב אותו, אי אפשר היה אחרת. אני יודע שהוא חסר לרבים מהיושבים בקהל. עם לכתו של ארז איבדנו מדען מעולה, ואדם יוצא דופן. הוא היה נבון מאין כמותו, פתוח, קשוב, יצירתי מאוד ובעל חשיבה צלולה במיוחד. הוא ידע להבדיל בין עיקר לתפל, לנתח את המצב, מורכב ככל שיהיה, ולתת תשובה פשוטה ומדויקת, מאירת עיניים.


אני מתגעגע לשיחות הטלפון איתו שהיו נפתחות ב-"ארז!", והוא היה עונה - "צ'אומס!".

אנחנו מתנחמים בכך שארז השאיר למירב רעייתו, לאביבה אמו ולשלושת אחיו, אורן, אלון ואלה, את אורי בנו הקטן. ילד תכול עיניים, נדיב חיוכים ומלא שמחת חיים, שאני בטוח שיגדל להיות בחור כארז.

ארז, אתה חסר לנו מאוד, ואנחנו אוהבים אותך.

ניר
19/06/2013

הזמן עובר והגעגוע רק גובר וגובר

ליאור לוי וקים בן שמעון
17/04/2013

לפעמים מלאכים יורדים מהשמיים, נוגעים בך במטה קסם ונעלמים.
רק לאחר מכן מבינים עם מי הייתה הזכות לחלוק את הדקות המשותפות ביחד.
תודה לך רס"ן ארז פלקסר ז"ל, אשר בחודש שעבר כשבוע לפני שנפלת הופעת פתאום עם בנך התינוק אורי ,ועזרת לחלץ אותי ואת מכוניתי מהבור באדמה. אדם ענו צנוע ומקצועי, אשר נחלץ לעזרה ללא שום רצון לתמורה. ואני אפילו לא ידעתי מי אתה...
יהי זכרך ברוך, אני בטוחה שבנך התינוק יהיה גאה בך כשיגדל.
תנחומים למירב

גידי נוה
15/04/2013

פלקסרים יקרים,
קשה לדבר על ארז בזמן עבר.
אני שומע בימים האחרונים סיפורים על ארז הגבר: האבא, החייל, הדוקטורנט.
בי, החדשות העצובות העלו זכרונות רבים של ארז הילד.
הכרתי את ארז בכיתה א, ומהר התחברנו. זאת הייתה חברות אמיתית: היינו מאוד דומים בהרבה מובנים.
ילדים מופנמים, שקטים אבל מאוד סקרנים עם אהבה גדולה לטיולים, לבעלי חיים, ולמדע.
בילינו יחד שעות רבות בטבע, הופכים אבנים ואוספים את החרקים שמצאנו מתחתיהן.
היינו יחד בחוגי מדען צעיר, העברנו שעות במשחקי שולחן ווידאו. מאוד אהבתי להישאר לישון אצלכם בבית, לנהל שיחות לתוך הלילה, עד שמישהו מאיתנו היה נרדם.
טיולי המשפחות המשותפים שלנו היו חלק בלתי נפרד מהילדות שלי.
הבית שלכם היה תמיד מלא בחברים, של ארז ושל אורן, וגם הורים ודודים.
זאת הייתה קבוצה מדהימה של אנשים, ואולי רק ממרחק השנים אני מבין כמה חשובה היא הייתה בשבילי באותן השנים.
ארז היה איש נדיר. צנוע, טוב לב, סקרן וחכם. קשה לומר שמשהו מהסיפורים שאני שומע על ארז הבוגר באמת מפתיע אותי.
אני וארז כבר שנים לא בקשר, אין לזה באמת סיבה. כנראה פשוט שנינו היינו אנשים מופנמים, ובסתר ליבי תמיד קיוויתי שדרכינו יפגשו יום אחד.

אני חי כיום בקליפורניה, ולא יכול להיות אתכם בגופי.
אני אתכם ברוחי ומחשבותי,ליבי איתכם בצערכם, זה אובדן שאין גדול ממנו.
גידי נוה

אביבה דותן מגנוס
20/03/2013

השחור לא התפנה לטובת האור והלילה לא פינה מקומו לבוקר...
סדרי עולם יציבים הוחלפו .
רמזים ציניים לבוקר חדש עמדו מול שתי דלתות ,לבושים בכחול בתכלת ובירוק ,אמרו את מה שמענו לשמוע, סיפרו את מה שלא רוצים להאמין לו , הסבירו את מה שאין לו הסבר. - מיומנים במלאכת הבשורה הם עשו את מלאכתם.
ככה זה כאשר סידרי עולם מופרים
את מקומה של ההשגחה העליונה תופסים ממלאי מקום.
ואיך בדיוק הם יכולים להסביר את הכשלים של בורא עולם.
גם לכוח שלהם יש גבול וגם להם יש אוצר מילים מצומצם מידי ולא מתאים:
"אסון, מת, נפל, כשל טבני" מה הם יכולים לעשות ? הם עושים שימוש בכלים שיש להם.
והמילים כמו מתביישות –גם להן יש אורך ותדר וצליל וגם הן, מסכנות, עם כל הרצון הטוב והמוטיבציה שלהן הן לא יכולות לקחת אחריות על המשמעות, הן מוגבלות מלתת ביטוי.
והמחשבות – נעלמו ונשארה אחת כזו שמלווה את כל השבוע - אולי ארז יחזור לרגע , רק לרגע לקבל חיבוק , עידוד , עצה וצידה לדרך כל כך ארוכה. אולי גם הוא ירצה לחבק ולהגיד משהו לפרידה . אולי מילה אחת לפחות - מין דיבור ארז כזה – מצומצם ורחב .
זה מסע ארוך מידי , זה לא כמו שנה באפריקה זה הרבה יותר ארוך.

בתוך החשכה והבילבול והעצב התהומי ומועקה שהתיישבה במרכז הגוף וממענת להתפנות
יש תינוק קטן, בקושי נולד ומבין את מה שאף אחד לא מבין. הוא עדיין לא שובש ולא קולקל הוא נקי מאמיתות עולם מעומסים וממידע קודם . בעיני התכלת שלו הוא מסתכל על העיניים המצועפות שלנו וממשיך בשלו - לחייך אל העולם , לצחוק ולגרגר ולבכות כאשר הוא רעב ולכאוב את נפיחות החניכיים ואת פריצת השן הראשונה . הוא פשוט שוכב לו בכאן ובעכשיו ומפיץ אור גדול של אורי קטן.
תראו ,אין לנו ברירה אלא ללמוד ממנו . לזהות שהוא יודע משהו שאנחנו עוד לא יודעים ... הוא יודע שיהיה גם טוב. וכאשר מירבי תפשיט אותו מבגדיו להחליף לו חיתול הוא בתמורה יחייך ויחליף לה את מצב הרוח ויטפטף לה טיפות החכמה שלו .

אסיה
17/03/2013

פלקסרים יקרים.
קשה לכמת במילים את התחושות. מה שכן וודאי ובהיר זה שהמציאות איבדה קצת מהצבע והעומק לאחר הבשורה. רציתי לשתף קצת איזו משמעות הייתה לארז בשבילי. מתנצלת מראש שזה לא יהיה רציף או רהוט ושייצא קצת ארוך ומבולבל - כדרכם של מילים בעת סערת רגשות.
ארז השפיע על המון החלטות שעשיתי. חלקן באופן ישיר כששירתתי איתו בטייסת, או כשהיינו שותפים לדירה, אבל רובן בשנים שאחרי למרות שכבר לא היינו בקשר. הרבה פעמים שניצבתי בפני מצב מסובך ניסיתי ליישם את מה שהוא לימד אותי- איך לפרק את הבעיה ולהסתכל על כל המרכיבים מכל זווית ולבסוף להרכיב את הפתרון הפשוט ביותר. תער אוקהם בגרסת פלקסר. לפעמים הצליח לי ולפעמים לא, אבל תמיד החכמתי בזכות הדרך הזו, והרוגע המחושב שיש בה ריכך את הקושי ועזר להגיע לפתרון בלי הלחץ הנלווה לרוב.
רוב האנשים שאנחנו מכירים ומתחברים אליהם משאירים אצלנו רשמים וזכרונות וכמעט תמיד לפחות אחד מאלו לא חיובי. ארז לא השאיר אצלי אף זכרון או רושם כזה- כל החוויות והרשמים שיש לי ממנו הם חיוביים ונעימים, וזה כשלעצמו נדיר למדי.
כששיחקנו "גמד-ענק" בטייסת וכולם החביאו ממתקים, הוא השיג את הססמה למשתמש שלי ושינה לי את הרקע במחשב לנופים של האיזור בו גדלתי, תמונות שהוא צילם או שלף ממקור נידח. בכל פעם שהתחברתי למחשב הרגשתי בבית, תחושה שכולנו זוכרים כמה היא נדירה ומוערכת בצבא. כמובן שהיה ברור לי שארז מאחורי זה, אין עוד אף אחד שהיה חושב על זה ומשקיע בזה כמוהו, והאהבה שלו לטבע גם היתה גורם מסגיר. במקרה הייתי אני הגמד שלו, והייתי מכינה לו כל יום כוכבים מנייר עד סוף המשחק, גם כי הוא היה כוכב וגם כי הכוכבים עצמם לא היו גבול עבורו.
הוא זה ששם את ספר הפיזיקה הפופולרית הראשון בידיים שלי וגרם לי להתאהב במדע טהור ולא הנדסי- מה ששינה את כל התכניות שלי להשכלה אקדמאית ועד היום אני אסירת תודה על הדחיפה הקטנה והנלהבת ממנו, על זה שאיכשהו הוא ידע יותר טוב ממני מה מתאים לי ללמוד.
בשבעה לא הכרתי כמעט אף אחד, וראיתי המוני אנשים אבודים כמוני. מהתמונות שהסתובבו מיד ליד אפשר היה לראות שארז נגע בחיים של הרבה אנשים והשאיר טביעת כף רגל עטורת סנדל הרים על הנפש, מהסוג התמידי שמכווין אותנו לשביל הנכון בעדינות כשרק נותנים לו.
מאז הבשורה התחיל בי תהליך של חשבון נפש, התחלתי לשקול מה נעשיתי מאז שהקשר ניתק ואם אני עומדת בסטנדרטים שרציתי לעמוד בהם מאז, סטנדרטים שעוצבו גם על ידי נוכחותה של אישיות ארז. את התשובות לחשבון נפש כזה כל אחד נותן לעצמו במידת חומרה כזו או אחרת, אך חשובות יותר המסקנות. המסקנה שלי היא לעשות כל מה שאפשר כדי להיות אדם טוב יותר, למצות כל יכולת שיש בי לטובה עד תום, לשאוף לכוכבים ולהשאיר את האגו קרוב לאדמה. ולא לדחות כלום, בלי תירוצים. אולי אחרי שנים של עשייה אגיע לחלקיק מההצלחה שהיה ארז, וזה יהיה יותר ממספיק עבורי.
אני לא מהמאמינים, אפילו לא קצת. אבל אני מאוד רוצה להאמין שארז נלקח כי הוא סיים תיקון עולם. אם יש מישהו שאפשר לומר עליו את זה, זה הוא. הייתי רוצה להאמין שיש סיבה ומסובב גם במה שנראה כאקראי לחלוטין, אחרת האכזריות שבזה לא ניתנת לעיכול. הנחמה היחידה שמצאתי אחרי שחיפשתי בכל מקום ולריק, היא האהבה העצומה שראיתי בכל מקום כלפי ארז והמשפחה. מקווה שאתם יודעים שבכל קצוות עולם תמיד יהיה מישהו שייקח אותו איתו בלב, והזכרון של האיש האדיר והמוערץ הזה לא ישכך.






עמודים:

םיחרואה רפסב ובתכ

הוסיפו את הודעתכם במהירות על ידי התחברות עם חשבון הפייסבוק שלכם:
*
*
לא יוצג בפומבי.


םינורחא תורנ

  • אלעד רוטשילד

    יום הזיכרון.
    אתה, ארז, איתי בכל כך הרבה ימים ולילות. ל...

  • מירב

    ארז אהוב, מתמעטים המקומות בהם אני מרגישה שאתה חי ושומע.....

  • אביבה דותן מגנוס

    ארז יקר שלנו. עוד שנה שאתה אינך איתנו. האובדן המתרחק לא ...

רנ תקלדה