רנ תקלדה

םיחרוא רפס

רוני דיאון
25/12/2015

את אורית ויינברג אני תמיד יזכור אך ורק כאחת שאותה ניתן להגדיר כמי שכל מילה שלה שיקפה את יושרה מחד ומאידך את האינטלגנצייה הכה ריגשית שהיא ניחנה בה לי אישית כמי שכה אהב והעריך אותה לקח פרק זמן של כשלושה חודשים כדי ליכתוב עלייה כעל מי שכבר לא איתנו וזאות למרות שכבר מייד לאחר השיבעה דני חברי הכה אמיתי מזה כבר כ 60 שנים כבר אז עידכן אותי שניפתח אתר לזיכרה כמובן מתי שעודכנתי אני מייד תוך שנייות אמרתי לדני שאני חש צורך להביע באתר זה את ריגשותי כלפי אורית אך זה יקח לי כמה ימים ואכן זו הייתה כוונתי כי חשתי שאני חייב קודם להיתאושש מההלם כדי להיות מוכן נפשית לתאר אישיות מקסימה שכזו בלשון עבר לצערי וכאן המקום להיתנצל בפניו של דני כי כוחי הנפשי פשוט לא הספיק לי והייתי זקוק לכשלושה חודשים בכדי להכליל את עצמי באתר הנצחה כה מכובד לזיכרה של ידידה שאותה אני כה הערכתי כיבדתי ואהבתי מזה למעלה מתקופה של 30 שנים את אורית ראיתי בפעם הראשונה בבית ההורים של דני בירושלים ברחוב טשרנחובסקי ואז אני זוכר הייטב עד כמה דני היה כה גאה להציג לי אותה אז כחברתו באותו הרגע אני זוכר שהיתבלבלתי אז מיופייה המהמם אך מייד ממש תוך דקות היא כה הרשימה אותי באישיותה ובליבי הבנתי אז מייד כי על אחת שכזו דני כמובן לא יוותר לעולם האמת היא שלא מגיע לי כל קרדיט להערכה זו כי כבר שבועות ארוכים עוד בטרם זכיתי להכיר את אורית הבנתי מדני שיש אחת שהיא רצינית וגם הוא חושב עלייה ברצינות לפיכך בניגוד לכל שאר החברות הקודמות אותן דני הכיר לי מתוקף אותה חברות קרובה ואמיתית שהייתה אז בנינו הפעם הבנתי מראש שמדובר באישתו לעתיד ולכן כה גדולה הייתה אז סקרנותי ואכן למרות כל ההכנות שעשה לי חברי המאוהב שמדובר ביפיפייה זכור לי שהייתי בטוח שהוא בטח מגזים כמו כל בחור שהוא מאוהב למרות שגם כל החברות הקודמות של דני היו מאוד יפות ולדני מאז ימי התיכון היה טעם ממש טוב בבחירת אותן כל החברות שלו שאני זוכר אותן אחת אחת עד כן אני מתאר את אורית כדמות המסקרנת מליפני שזכיתי להכירה ואולם ברגע שבו הכרנו בחדרו של דני אני זוכר כי המחשבה הראשונית שלי הייתה שדני לא רק שלא הגזים אלה אפילו המעיט כי אכן באמת מדובר היה אז לא רק בבחורה ממש כה יפה אלה ככזו שמייד מקרינה מעצמה אצילות מכובדות רצינות אך כזו המתובלת גם בהומור שנון ובריא ולכן אני כל כך כיבדתי אותה ממש בלא קשר לכך שתמיד ניסיתי לפחות לכבד את כל אותן החברות של החברים שלי עד כאן היתמקדתי באותן תחושות שליוו אותי עד אותה פגישה בה ראיתי לראשונה את אורית וגם היתמקדתי ביופי החיצוני כי עוד בטרם מכירים כך זה בחיים שרואים קודם את מה שניראה חיצונית מאז כאשר למדתי לעמוד על כל תוכונותייה הרבות של אורית היתברר לי מהר מאוד שאותו יופי חיצוני ממש מיתגמד לעומת כל היופי הפנימי שהיה מצוי בתוך תוכה כבחורה כה טובה רגישה ובעיקר אמיתית ביחסה לכאלו שהיא העריכה יותר או פחות יחסה זה היה מאופיין ביחסייות לרגשות האמת שלה לאלו אותם אהבה יותר או פחות אני אישית חשתי תמיד את הייחס החם שלה כלפיי ולכן היה זה רק טיבעי שהיה זה הדדי לפיכך כאשר היתבשרתי לראשונה על מחלתה אם אני לא טועה ליפני כ 14 שנה הייתי אז בהלם ולא האמנתי אך בסתר ליבי האמנתי שהיא תיתגבר כעבור זמן כאשר היתברר שהיא הצליחה להיתגבר על המחלה אני זוכר את עצמי כה שמח ובעיקר כה מופתע לטובה ששוב היא ניראתה ממש ניפלא בעיקר זכורה לי החתונה של הבת הבכורה שבה לא היתאפקתי להביע את שימחתי האמיתית בפני דני שלא פחות מעבר לשימחת החתונה אני שמח יותר שאורית ממש ניראתה זוהרת ממש כמי ששבה לעצמה ורחוקה כל כך מהמחלה וזכור לי עד כמה זה שימח אותו כעבור כשנתיים כששוב אורית ניזקקה לטיפולים שוב הייתי בטוח שגם זו עוד סידרה שנועדה רק לשמר את בריאותה ולכן כה רבה הייתה תדהמתי שהפעם המחלה חמורה להפתעתי הרבה ליפני שיבעה חודשים חל שיפור במצבה של אורית ולכן היא הגיע אז לחתונה של אחייניתי ולא ניראו עלייה סימני המחלה ושימחתי באותו יום שישי הייתה ממש מושלמת שהיא אכן כיבדה אותי בנוכחותה לצערי הרב כחודשיים ימים לאחר הארוע חזרה לה לאורית שוב המחלה וכעבור חודש כבר נאלצנו להיפרד ממנה לעולמים אני אישית לעולם לא ישכח את אותה פעם אחרונה כאשר ליוויתי את דני ואורית בצאתם את אולם השמחות לעבר מכוניתם כדי להיתחבק ולקבל מאורית הזמנה כדי להיתארח בביתם הפעם בניגוד לפעמים קודמות שהזמנות רבות שכאלו בעבר לצערי לא היסתייעו רק באשמתי נישבעתי בליבי באותו הרגע שהפעם אני לא יאכזב את אורית ויממש את הזמנתה כי חשתי עד כמה הייתה כנה כוונתה להעניק לי עים בעלה את התחושה של אורח רצוי בביתם החם אצל מישפחתה הניפלאה לצערי העמוק בניגוד לכל הפעמים הקודמות בהם כאמור זה לא היסתייע רק בגללי הפעם שכבר אכן החלטתי ועמדתי להגיע כדי לכבד להפתיע ולשמח את אורית בבואי איחרתי לדאבון ליבי את המועד ולצערי את הבטחתי זו לאורית להיתארח אצלה ואצל דני אני כבר לעולם לא יממש מנגד לפחות את הבטחתי לדני ליכתוב כאן לזיכרה אני מקיים מכל הלב וזה רק מבטא במיקצת את הערכתי ואהבתי העמוקה לאורית כאישה וחברה כה אמיתית ניפלאה לה אני לבטח יתגעגע עד סוף חיי מיכתב זה מוקדש לזיכרה של אורית והוא כמובן מיועד לכל המישפחה הכה אהובה וניפלאה שהיא הותירה במותה שלכם באהבה רבה לכם כל מישפחת וינברג שכה יקרה לליבי ואני תמיד יעמוד לצידכם בכל מצב רוני דיאון

שמש אלישע ואוה
02/10/2015

דני חברי מזה שנים רבות מאז השירות הצבאי, הינו מזרח ומערב, עירוני וקיבוצניק שורשי, ולמרות הניגודים נעשנו חברים טובים. החיים התגלגלו ובמשך שנים יחסנו נותקו. עד אותה שיחת טלפון של אורית שחיפשה איש שלא הכירה אלא רק מסיפורך. אורית הייתה עסוקה בארגון מסיבת ההפתעה ליום הולדך ה 50 וביקשה לזמן אותנו לחגוג איתך. זאת הייתה נקודת המפגש שחידשה את קשרינו והכל בזכותה.
הכרנו את אורית וראינו שכשמה כן היא מאירת פנים חייכנית וקורנת עם הרבה פתיחות וקבלה שאיפשרו לנו לחדש את הקשר. אין ספק שלא ניצלנו את הזמן כהלכה אולי המרחק?
מאז שאורית חלתה ליוונו אותכם בליבנו בדאגה ותקווה להחלמה.
הינו שותפים בשמחות שלכם ולצד זה במעקב אחרי בריאותה המדרדרת.
לפני שנים התארחתם אצלו בחג השבועות אוה מספרת שבעקבות הביקור יש שיר שמתנגן ופניה של אורית עולות לפניה - זה היה קורה עוד לפני מותה, מן זמר אסוסיטיבי שמתחבר אליה.
ליבנו איתכם, אורית שלכם לעולם לא תעזוב, כל יום היא תופיע לרגע או שניים ולפעמים ליותר בלבכם וזכרונכם היא לעולם.

מיקי יונגרייס
29/09/2015

אורית בת דודתי היקרה,

כל כך מוזר לדבר עליך בלשון עבר. את אמנם בוגרת ממני אבל תמיד סימלת עבורי חיים ונעורים ושמחה. בנוכחות שלך היתה אנרגיה מיוחדת שאי אפשר להתעלם ממנה.
השיחות שלנו היו לעיתים קרובות שיחות של עצות עם קריצה וחיוכים, כמו של אחות בוגרת וחכמה.
לא היית בעולם הזה מספיק זמן, אבל בזמן שהיית הספקת הרבה ועשית הרבה. יש לך משפחה נהדרת ואמא נהדרת, שננסה בשמך לדאוג לה, אף שאין שום תחליף לקשר הכל כך מיוחד שהיה לך איתה.
אורית היקרה, בימיך האחרונים עוד הספקתי לכתוב לך שאני אוהב אותך וכתבת לי שאת אוהבת חזרה, בהודעת טכסט שממנה יצא חיוך ממזרי. מחווה קטנה וכל כך משמעותית.
היי שלום,
מיקי

Gabrielle
28/09/2015


My very precious and much loved friend Orit, I don't know where you are,or where anyone goes to when we die, but I still feel your spirit close by and you have taken up a space in my heart that was always "reserved" for you. You are my first closest friend that has departed this world, and the reality has shaken me deeply. I ask myself how could someone as special as you leave so early in life.Did God make a mistake? Why Orit?. I know they are not the right questions to ask, but they are the questions that come to my mind. I hope I always told you and that you felt how much I truly loved you. I use to think about what you would say or do in certain situations as your mind was really balanced with the rare combination of logic and a large dose of compassion. Your comments were always positive, encouraging, spiced with humour and lightness, and after a long deep and meaningful chat you would always end with a big smile and your cute giggle, making everything alright. Your qualities and virtues really were outstanding... We all know that no one is perfect, but you my dear friend were closer to it than anyone else I know. I loved how you kept your family so close, and I was in great admiration about your loyal and loving bond with your Mother. I always wished I could do the same with mine, and you would be happy to know that by watching you , I learnt how to be better at it. Your top priorities were always to have family unity,to support each other, high standards, regarding educating your children,encouraging them to be their best selves, with their individual talents,respectful, well mannered, social, and I think if that was your "role" on earth , then we can let you go and for you to know that you fulfilled your role with excellence. I keep thinking about Danny and your children and can't imagine their lives without you in it. Danny adored you and I know he will miss you terribly,but is surrounded by lots of love and he will find his way . Your children are amazing and will continue to have wonderful lives because of the good solid foundation you and Danny grew them up on. I know how proud you were of your kids and they always felt it. I didn't realise how serious your condition really was towards the end ,as you never complained or sought pity, you were amazingly strong ,and my only regret is that Hemi and I didn't give you a kiss goodbye. I am very sorry about that but will give you a kiss when I see you again !!!! I hope we all go to the same place .. Who knows... Before I end this letter I just want to share something very sweet and touching ... When I first met Hemi in Australia (32yrs ago) he would tell me stories about his 2 girlfriends in Rishon... Guess who .. Yes you and Anat. I knew that you were special long before I even met you , and when I finally did it was love at first sight. I could see why Hemi loved your company, you had such a bubbly personality, big gorgeous smile, beautiful looking, and a great energy about you, that is always the way I still see you my dearest Orit. It was an honor to have you in my life and I am and will always miss having you around. I love you darling .... Gabrielle

יעל גרינולד
26/09/2015

אורית יקירה,
או-רית במלעיל כמיטב המסורת ההונגרית, אחרת זו לא בת דודתי... אורית אהובה, היפיפיה, המטופחת, המוקפדת תמיד, החכמה, זריזת הידיים וחדת הלשון. 7 שנים מפרידות בינינו וכשמלאו לי בערך 17 הפכנו להיות לא רק בנות דודות אלא חברות. שוחחנו בכלל על החיים ובפרט על ... בחורים... היית לי לאחות גדולה וחברה מייעצת, מדריכה, מנחה, מפרגנת ותומכת.
אורית, זכית בגדול להיות מוקפת כל חייך במשפחה מדהימה, משפחה מלוכדת במלוא מובן המילה. החל מאמך וורוקה ( אני מעולם לא ראיתי יחסים כה קרובים בין אם לבת), דודתי היקרה שאין שניה לה- עושה, קונה, מבשלת, מתרוצצת, דואגת ובעיקר כל הזמן נותנת. כמובן דני, שתמיד תמיד לאורך כל השנים האלה שמעתי תמיד כיצד הוא מפרגן לך וכמה הוא אוהב אותך. הילדים שאין ספק שחונכו בצלמך ובדמותך. תמי שאותה גידלת כבת מאז שעלתה לארץ והפכה, לבטח בזכותך לברבורה...
אבא (שלי), דוד שלך, אח אמך, בחר לחבור אלייך שם למעלה בדיוק שבוע לאחר לכתך. הוא מאוד מאוד אהב אותך ואף הספיק להיות וללוות אותך בדרכך האחרונה.
אורית אהובה, תמיד היית המרכז, הקרנת המון אור כשמך וקשה לדמיין את סיטואציות משפחתיות ואת החיים בכלל בלעדייך.

אוהבת מאוד, יעל ( במלעיל, כלומר בהונגרית) ...

אילון רוחלה
24/09/2015

ספטמבר 2015

אורית חברתי היקרה !

כשקיבלתי את הבשורה האיומה נשמתי נעתקה, כי הנורא מכל קרה.
כואב לי , עצוב לי, חברתי הטובה, איך נגדעו חייך בשיא הפריחה ?
נפגשנו לפני כשלושים שנה ומייד הבנתי שזכיתי בחברה אמיתית, חכמה, נעימה וקשובה לכל צרה.
נסענו לחופשות עם הילדים והבעלים טיילנו יחד בארץ ובחו"ל בילינו
עם החברים פטפטנו שעות בטלפון וצברנו חוויות שיישארו בליבי וזכרוני.
נלחמת בגבורה במחלה הארורה שידעת שאותה אי אפשר לנצח,
אך לא הרמת ידיים אפילו לא לרגע, נלחמת בכל החזיתות, בכל הטיפולים והמכאובים.
הייתי בטוחה שתנצחי כי הכרתי אותך כגיבורה כלוחמת, כאמיצה, כחכמה ועקשנית, שמבינה ומשיגה כל יעד.
יופייך, חכמתך אומץ ליבך ורוחך יישארו איתנו לנצח.
אזכור אותך ותהיי בליבי תמיד.

רוחלה אילון

עופרה נדירי
21/09/2015

אורית יקרה! (ממשיכה לפנות אלייך, הלב ממאן להאמין שאינך)
השארת בליבנו חור עמוק ואפל, ללא תחתית...!

ראיתיך לראשונה בתנועת הנוער " צופים "
בהיותי נערה בת 16, מהעיר הדרומית "באר - שבע". אז עיניי צדו את חברך ליסודי ולתיכון זיוי נדירי. כיום בעלי מזה 36 קייצים.
גלגל החיים התגלגל לו, צבא, לימודים, חתונה, מעברים מעיר לעיר, דרכינו נפרדות.
אל חיינו נכנסת חזרה, עם דני אישך היקר,
לפני כעשור וחצי. ראיתי לנגד עיניי אשה שובת לב, כובשת, וממגנטת את סובביה.
אמיתית וכנה, נעימה, יפה מבחוץ, ומבפנים עוד יותר. חמה, אוהבת, מעריכה ומוקירה כל אחד מחברי ילדותה.
חוקרת, מתעניינת משלימה פערים.
את אמא לשלושה ילדים מקסימים ושובי לב, כנאמר " התפוח לא נופל רחוק מהעץ ". אותם זכינו אנו להכיר בארועים השונים, כשגולת הכותרת הייתה, חגיגת ערב שבועות יחדיו, עם כל ילדינו, ובני ובנות הזוג שהצטרפו למעגל החוגגים במהלך השנים.
אורית! הראש מאז היודע האסון, מריץ סרטים מארועים ומפגשים. בכל פעם כשאני יוצאת לחצר, עיניי מתמקדות במקום בו ישבת עם משפחתך בערב חג שבועות האחרון. זוהרת, ומחייכת כתמיד. מספרת אנקטודות, ואנו קשובים וצוחקים.

אורית שלנו!
כולי תקווה כי נמשיך את המסורת, עם משפחתך המתרחבת גם בשנים הבאות.
זיכרי לשלוח לנו סימן, כי את צופה בנו, מגן העדן בו את נמצאת.

יהייה זכרך ברוך.
אין ספק אבדה גדולה לנו.
עופרה וזיוי נדירי (שחש את אשר,חשה אני)

עדי מילמן
21/09/2015

דני,ורה,אמיר,קרן וליאור היקרים!
כמעט שבועיים עברו מאז פטירתה של אורית ז"ל. עדיין קשה לכולנו לעכל את העובדה שאורית לא נמצאת איתנו. מאז פטירתה, ניסיתי להעלות את רגשותי בכתב, אולם לא יכולתי עד עתה ועמכם הסליחה.

החיים מלאים בהפתעות, ולא תמיד כולן נעימות.
הגיע הרגע, שלמרות שידענו וציפינו, לא תיארנו שיבוא."המצב כפי שאתה מבין לא משהוא והאפשרויות נסגרות", היא כתבה לי בוואטסאפ, שבוע לפני פטירתה. "עצוב לנו פה, מדברים על פרידות, אלה החיים", היא המשיכה.

אורית הייתה חברתי לחיים מאז כיתה א' בבית הספר בארי. שמרנו על קשר למעלה מחמישים שנה וחווינו חוויות שונות לאורך השנים, כולל סיפורים ותמונות של נכדים. בשנים האחרונות ענן שחור וכבד החל לרחף מעל חייה ואורית, כמו בכל דבר אחר שעשתה, נלחמה עד הרגע האחרון כמו נמרה.
למרות הכאב בגוף ובנפש, היא לא התלוננה וקיטרה, היא המשיכה לחייך, לשמוח ולתת למשפחתה וחבריה את התחושה שהכל יהיה בסדר והחיים עדיין יפים.
בוואטסאפ האחרון לפני פטירתה היא כתבה לי: "החיים הנהדרים... תמשיך להנות..אל תסתכל לאחור אף פעם..."

דני היקר! צפיתי בך במשך השנים תומך ודואג - לא יכולתי להיות יותר טוב!
ורה היקרה! ליבי כואב על אובדן שתי בנות נהדרות שאהבו אותך כל כך. אורית תמיד הללה אותך ואמרה כמה חברמנית האמא שלה! מחשבותיי איתך כל הזמן.
ולילדים, לנכדים ולאחיינים והאחייניות- הימים הנהדרים שהיו מלאים באהבה אינסופית שאורית העניקה לכם יהיו זכרונות לעד, אמא וסבתא תישאר אתכם לנצח.

למרות המרחק והזמן שיחלוף נישא את אורית לנצח עימנו ונזכור אותה כמו שהייתה - אישה יפה, חכמה, אמיצה, פרקטית, מלאת שמחה וחום למשפחה וחבריה.

היה לי העונג להיות בקרבתה במשך עשרות שנים ולספוג ממנה המון. אם יש דבר שיכול לנחם אותנו כעת, זה שאורית לא סובלת עוד ויכולה לנוח בשקט וברוגע.

יהיה זכרה ברוך.

עדי מילמן

דפנה לב - הספד
18/09/2015

אורית
אני מכירה את אורית, למעשה, כמה עשרות שנים, יש לנו בנים בני אותו שנתון: אמיר ותומר שלמדו מכתה א' והמשיכו בתיכון עד סוף י"ב יחד ונשארנו חברים עד היום, החברות העמוקה בינינו החלה, כמדומני, דרכם או בזכותם בתקופה כשהיו בתיכון. הדאגות המשותפות של אמהות לבנים מתבגרים קירבה אותנו יותר ויותר.
דני ואיתן מצאו גם הם שפה משותפת .
אורית הפכה להיות אחת מחברותי הטובות והאהובות ביותר. קשה לי מאוד לדבר על אורית בלשון עבר כי היא עדין חיה בתוכי: היופי , החיוך המקסים שלה, הפיקחות , החוזק בתקופת הטיפולים הממושכת ובכלל... אהבת החיים ואהבת האנשים שלה - בוערת בתוכי.
בחודשים האחרונים , אי אפשר היה שלא לחוש בהחמרת מצבה של אורית, אבל מכיוון שהייתה תמיד כל כך חזקה , האמנו או רצינו להאמין, שגם הפעם היא תתגבר... תקופה ממושכת גם היא האמינה בכך עד שכוחותיה החלו לעזוב אותה יותר ויותר.
איתן שלי חלה בדיוק באותו זמן כאשר מחלתה של אורית החלה להתפשט ולהתגבר ... מי שלא שמע או קרא את השיחות של אורית איתי בעל פה או באמצעות המיסרונים , לא מבין ידידות אמיתית מהי. קשה להאמין עד כמה הבחורה הזאת הייתה חזקה. בין התשובות לשאלותי לאיך את מרגישה היום אורית? היא לא פסקה מלהסב את השיחה ל"איך איתן מרגיש ... זה יותר חשוב. תדעי שהוא יצא מזה..."
המשפט השני ששידרה – "בניגוד אלי".
יכולתי להבחין עד כמה חשוב לה לחזק אותי ואת איתן גם בשעות הכי קשות שלה. דבר שהביא אותי לא פעם לדמעות. איזו גדלות נפש, איזה חוזק נפשי.
לפני מספר שבועות כשהבחנתי שהחולשה הולכת ועוטפת את אורית יותר ויותר הצלחתי ביחד עם דני לשכנע את היפה שלנו לאזור את שארית כוחותיה ולבוא אלינו הביתה בערב, לאחר שלא יצאה מהבית תקופה ממושכת כינסנו אצלנו את החברים הטובים המשותפים. היה ערב משפחתי וחם, איתן אזר את כל כוחותיו לעמוד על רגליו אחרי הניתוח הקשה שעבר והיה מאושר לארח את אורית ודני אצלנו.
אורית , שהאסתטיקה היתה חשובה לה מאוד, הזהירה אותי, "תראו איך שאני נראת אז תבהלו..." הנסיכה שלנו הגיעה ונראתה כמו בובה יפיפייה. גם בהמשך הערב כשהחלה לחוש כאבים עזים , החיוך המקסים והשיחה הערנית שלה.. לא פסקו. דני היה עצוב והבנו כולנו שהעניינים, כפי הנראה, מסתבכים. למעשה זו היתה הפעם האחרונה שכולנו פגשנו את אורית. היא לא הירשתה שנבקרה בבית חולים ונראה אותה נובלת...
אז אורית יקרה , אנחנו באמת זוכרים אותך – פרח יפה וריחני.
דני חברנו היקר, קרן, אמיר וליאור הילדים המקסימים, תמי שאורית אהבה אהבת נפש ואחרונה אחרונה הסבתא, סבתא רבא , האישה המופלאה– ורה , אימא של אורית . אורית היתה קשורה אליך, ורה היקרה עד יומה האחרון ,קשר שאינני מכירה כדוגמתו, בין אמא ובת...

אני מבקשת ורוצה לומר לכם, משפחה יקרה, שבשביל האימא , האישה והבת היקרה אורית, אתם חייבים ללכת בדרכה להיות חזקים, עם כל הכאב שקורע את לב כולנו.
קשה שלא להיקרע מהמחשבה שאורית לא זכתה לראות את הנכד הנוסף שאוטוטו אמור לצאת לאור העולם, אבל היא זכתה לראות ולטפל בנכד הראשון.
היא דאגה לכל לפני שעצמה את עיניה : לדירות מסודרות עד הפריט האחרון לילדים, לכך שליאור תוכל לעזור לאמיר ולקרן עם צאצאיהם במקרה והיא לא תוכל כבר לעשות זאת.
אורית, דני וסבתא ורה הקימו משפחה לתפארת כך שאני בטוחה שכולכם תדעו לחזק זה את זו, כאשר סבתא ורה ודני היקר בחוזק ובתבונה שלכם תנווטו את כולם.
ורה יקרה אמרתי לך שלשום בבית החולים, שאת חזקה יותר מכל הסבתות הצעירות החברות שלי.
אני לא מכירה הרבה אנשים כדוגמתך.
רק מי שראה כמוני וכמו הרבה אחרים , בכנס שורדי השואה האחרון שהתקיים בתיאטרון גבעתיים לפני כשלושה חודשים, כאשר אורית כבר היתה חלשה מאוד, איך עמדו על הבמה זקופות ומדהימות: סבתא ורה, אורית וליאור (שלושה דורות) כאשר אורית סיפרה בדמעות אל מול קהל של מאות אנשים איך אמא גידלה אותה ואת נעמי אחותה למופת, למרות ועל אף כל מה שעברה בשואה ...והנכדה ליאור שרה לסבתא שיר אהבה שהביא קהל שלם להתרגש ולדמוע... אז תבינו ותאמינו שהמשפחה הזאת תשמור על הגחלת !!
ואנחנו החברים האוהבים , נרצה בכל עת להיות לעזר, לחבק את כולכם ולהשתתף בשמחות המשפחתיות שלכם, גם אם נמחה בסתר דמעות איתכם על כך שאורית איננה איתנו. אין לי ספק שזה היה רצונה ומשאלת לבה של אורית אהובת לבנו.
אז נכבד את רצונה.
אוהבים אתכם – החברים של אורית ודני

אביבה גרופר
16/09/2015

9.9.2015
במשך הרבה שנים היית בת דודתי הקטנה עד שנולדו יעל ויהודית.
נדמה לי שאני היחידה כאן שזוכרת ממש את הרגע בו נולדת.
ישנתם כולכם בביתנו ביפו כשהגיע הרגע באמצע הלילה, אף על פי שהשתדלו מאד לא להקים רעש , אני בת השש התעוררתי והבנתי מהליחשושים שזהו -ורה וטיבי הולכים לבית חולים .
ואכן כעבור שעות לא רבות בישרה אימי שלנעמי נולדה אחות.
הרבה זמן היית קרחת ללא זכר לתלתל על הראש עד שבצחוק כינו אותך לפעמים בשם חרושצ'וב על שם מנהיג בר"המ באותה עת שהיה כזכור קרח לגמרי.
מאז צימח שערך והיה בלונדיני ,שופע חלק ועשיר.
היית ילדה אהובה מאוד ואביך טיבי, שנפטר אף הוא צעיר ובטרם עת בגיל 49 בלבד, אהב אותך ופינק אותך ללא גבול. ביום המר והנמהר בו הלך לעולמו היית רק נערה צעירה בכיתה יב' ונשארת עם אימא לבד. נעמי, שכבר הייתה אז נשואה ואם צעירה חיה באירלנד הרחוקה. הביחד הזה בצל האסון קירב אותך לאימא באופן שקשה לתארו. זה היה קשר מיוחד במינו ונדיר. את המשכת לגור בבית עד שהתחתנת עם דני, מקום המגורים נבחר תמיד על פי המרחק מאמא , ואמא גם היתה הסבתא והחותנת האולטימטיבית. אני זוכרת שאמי ממש קינאה בקשר הזה. הייתה אומרת:"ורה ואורית הן ממש חברות. הכל הן עושות יחד מקניות ועד בילוים , ואורית ,איזו ילדה טובה, מתייעצת עם אימא שלה בכל – בין השורות תבינו את הביקורת הסמויה על כותבת שורות אלו. אך את היית לא רק בת נדירה. היית אישה מיוחדת שקשה כל כך לדבר עליה היום בזמן עבר.
המשפחה שלך וילדיך בפרט היו מרכז עולמך. אפשר להגיד שלא היית אף פעם אדם שנדחף להיות בחזית הבמה. את המקום הזה אהבת להשאיר לאחרים – לדני והילדים. מאחורי הקלעים את היית המנוע, ולא סתם מנוע, מנוע טורבו שגם הניע וגם נתן את הכיוון לכול . עינך החכמה והצופייה ראתה וקלטה כל פרט. גישתך לחים הייתה תמיד אופטימית ופרקטית עם כישרון מיוחד לניצול הזדמנויות בצד צורך אדיר להיות בתנועה מתמדת. אם כי גם זאת יש לומר , שהאנרגיה העצומה שלך היתה די מנומנמת לפני השעה 10 בבוקר , אך אז היית מתנערת כלביאה ובמרץ מתחילה יום שהיה נגמר בשעות הקטנות של הלילה.
כאמור, אשת משפחה. שנים הקפדנו להיפגש שלוש פעמים בשנה :בראש השנה אצלך, בחנוכה אצל יעל ובפסח אצלי. כך רצינו להנחיל לדור הבא את הקשר המיוחד והחזק בין אמך ורה,אמי אמי ודודי אצ'י. בדיוק לפני 4 שנים היינו ,כרגיל, מוזמנים אליך לערב ראש השנה ואת הרגשת לא טוב. היה חשד לדלקת ריאות, ובפעם הראשונה בחייך ביטלת איזושהי הזמנה אליך. לא עבר זמן רב ונתברר שהמחלה חזרה שוב אחרי 9 שנים, והנה ראש השנה בפתח – ואת אינך.
אבל את כמו שאת לוחמת ללא חת, איך שהרגשת טוב יותר חידשת את המסורת בשנה שלאחר מכן, וכך זה נמשך עד לפני כחצי שנה.
אורית, את היחידה בעולם שקראה לי אביבצ'ו, וגם עכשיו בעומדי כאן אני כמו שומעת את קולך –מבטלת את הדאגות ואת הצער כמו אומרת : חבר'ה אל תעשו עניין , אל תדאגו אני בסדר תשמרו רק על עצמכם. עכשיו את הולכת לפגוש את נעמי ואבא, ותראי גם אנחנו עוד ניפגש. אסי דיין הרי אמר שלמות זה להצטרף אל הרוב. היי שלום אהובה יפה ויקרה שלי. את כבר כל כך כל כך חסרה לי. אביבה

עמודים:
  • 1
  • 2

םיחרואה רפסב ובתכ

הוסיפו את הודעתכם במהירות על ידי התחברות עם חשבון הפייסבוק שלכם:
*
*
לא יוצג בפומבי.


םינורחא תורנ

  • ברכה בר

    ת.נ.צ.ב.ה

  • ענת

    יהי זכרך ברוך

  • דוד

    משתתף בצערכם

רנ תקלדה